דוגמה לאתגר שמציבה לפנינו האהבה ניתן למצוא בסכסוך הרגשי העמוק הקיים במזרח התיכון בין הישראלים (העברים) לערבים. לא לחינם ההגדרות "עברי" ו"ערבי" הן בעלות אותיות זהות, שכן אותיות שמהן מורכבות מלים מייצגות רטט מסוים, ובמקרה זה הרטט כמעט זהה. ערבי, עברי, אלו הן נשמות שברמות הגבוהות, כחלק מהאחד, הן מייצגות אחדות, אך באותה השעה, בו-זמנית בדיוק, תודעות אלו חוות חוויה של נפרדות, פחד ושנאה. ברמות החוויה הגבוהות הן מקרינות אהבה זו לזו, אך בו-זמנית, ברמות החוויה הנמוכות, הן מקרינות רוע ושנאה זו לזו.
שם שהנשמה נושאת במסעה דומה לכלי רכב שבו אנו נוסעים. המלה "ערבי" והמלה "עברי" מכילות אותיות זהות, זו אותה החוויה אם כי מהיבטים שונים, נסיעה בנתיב זהה בכלֵי רכב שונים. בהתאם לאמונה היהודית, מקור החוויה של שני העמים זהה, מקורותיו של העם העברי וגם של העם הערבי הם באותו האב, אברהם. האות ע בתחילתם של השמות עברי וערבי מצביעה על התחלה זהה אחת ואילו האות י, זו המסיימת את השמות, מרמזת על סיום זהה לחוויה ששני העמים בחרו לעצמם, והיא תהיה באותו המקום באלוהות, באהבה (בגימטריה האות י' שווה לספרה 10 והספרה מרמזת על עץ 10 הספירות מתורת הקבלה, הכולל בתוכו שלמות, מכלול, הכל).
דומה מושך דומה ונראה שאֵיבה מביאה עמה רק איבה נוספת, ואלימות גוררת עמה אלימות נוספת. המערכות הצבאיות שהתחוללו בשנים האחרונות בין ישראל לערבים, לפלשתינאים, מלמדות שפתרון למחלוקות אינו מצוי אולי בצד הפיסי, הצבאי, אלא כנראה במקום אחר. אמצעי התקשורת מרבים להגדיר את המלחמות של השנים האחרונות כ"מלחמות על תודעה". כלומר, בהתאם למונח זה מי שמנצח או מפסיד במערכה צבאית אינו מצוי בשדה הקרב הפיסי עצמו, אלא בשדה אחר הרחק משם, בשדה התודעה.
מדוע אם כן יש צורך בכל כך הרבה חיילים ואזרחים שיקריבו את גופם הפיסי בקרב? האם לא ניתן לנסות דרך שונה? כשם שמקומו של פושע בבית הכלא, כך על צדדים המעורבים באלימות פיסית להגן על עצמם, אך בנוסף ובו-זמנית לחֶרֶב הפיסית, המוחזקת ביד האחת, יכולה היד השנייה להחזיק חרב נוספת – היא חרב האור, חרב האמת. האם לא ראוי שצדדים המעורבים בסכסוך יגנו על עצמם, אך בו-זמנית ישלחו לצד השני אנרגיות בעלות תדר גבוה של אהבה, חמלה וריפוי? הרי ראינו עד כמה עוצמתית היא יכולתו של המוח ביצירה ובשינוי מציאות.
אין ספק שתהליך מעין זה מחייב שינוי תודעתי עמוק אצל כל הצדדים המעורבים בסכסוך ושינוי כפי שראינו אמנם הוא דרכו הטבעית של הטבע, אך היא קשה עלינו, בני האדם. עם זאת, זהו אחד מאותם אתגרים שבהם יש לכל הנוגעים בדבר רק מה להרוויח. ברמות התודעה הגבוהות אין מנצחים ואין מנוצחים, אלא שהאהבה מביאה עצמה לידי ביטוי בצורות רבות ומשלימות. באחדות האלוהית כולנו מהדהדים יחדיו באופן זהה כאחד, והאתגר שלקחנו על עצמנו בתקופה זו הוא להביא לגוף פיסי, החווה בכדור הארץ, רמת הדהוד גבוהה יותר.
מתוך ההבנה הגבוהה שכל בריאוֹתינו הן אהבה, הרי אך טבעי הוא שנקרין תדר גבוה של אהבה לכל הנקרה בדרכנו, כולל לאויבינו. כל הנקרה בדרכנו הוא אלוהות, אהבה, גם אם קשה לנו בחיי היום יום לזהות, או להגדיר את הדברים כך. תדר גבוה של אהבה הוא הכוח החזק ברחבי כל היש, ומתוך כך תדר גבוה של אהבה מקהה תדר נמוך של אותה אהבה, מקהה את תדר השנאה.
היה זה בודהה, שעוד לפני למעלה מאלפיים שנה אמר: "בעולם הזה השנאה מעולם לא הפיגה את השנאה. רק האהבה מפיגה את השנאה. כזהו החוק, עתיק ולא אכזב", ובספר משלי נרשם: "שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה". האתגר האנושי הוא לאהוב את כל היש ומשמעות הדבר היא גם לאהוב את אויבינו, שנואי נפשנו. כשנלמד לאהוב את אויבינו, כשנלמד להבחין באחדות המכילה בתוכה את הדואליות, נעלה את תודעתנו שלנו כמו גם את זו של הסובב אותנו דרגה אחת מעלה.
המסר הפרקטי הגבוה ביותר, המסר העוצמתי ביותר המגלם את כל העקרונות הקוסמיים כולם תחת קורת גג אחת הוא כיבוד, אהבה וחמלה לכל הנקרה בדרכנו. וכך הוא.